מאמר
עד שהפנסיה תפריד ביננו
אדים מורעלים ואנרגיות שליליות ריחפו באוויר הקיבוץ בעקבות פניית כמה פנסיונרים אל רשם האגודות כדי שיבדוק אם הפנסיה המקומית הוגנת. כך מגוללת גוגה קוגן מקיבוץ להבות-הבשן
אדים מורעלים ואנרגיות שליליות ריחפו באוויר הקיבוץ בעקבות פניית כמה פנסיונרים אל רשם האגודות כדי שיבדוק אם הפנסיה המקומית הוגנת. כך מגוללת גוגה קוגן מקיבוץ להבות-הבשן
15.01.2026
הייתה חסרה רק דמות פנסיונר אוחז מקל גולף על הדשא הירוק וברקע צימר שוויצרי, בפתיח המצגת שהוקרנה על-ידי ההנהלה במפגש ותיקים על סוגיית הפנסיה, בקיבוץ צפוני. דשא ירוק היה בשפע, אולי כדי להמחיש עד כמה מצבם של ותיקי הקיבוץ יהיה על-הכיפאק כאשר יקבלו בעתיד רחוק פנסיה של... 2,640 ש"ח. כך מתארת גוגה קוגן מקיבוץ להבות-הבשן, בפורטל MYNET, את "סכסוך גובה דמי הפנסיה" בקיבוצה.
אלא שאת החגיגה – היא ממשיכה - העכירה קבוצת פנסיונרים שפנתה אל רשם האגודות כדי שיעצור חלוקת דיבידנדים מרווחי המפעל, עד שהם יקבלו פנסיה הוגנת - קרי 2,950 ש"ח, כפי שלדעתם קבע הרשם עצמו בתקנות הערבות ההדדית. הפנייה לרשם, שעצרה, במצוות עורכי הדין שנכנסו לזירה, את חלוקת השלל - גררה אכזבה ומרמור מהצעירים, שציפו כי מהדיבידנדים אולי יזכו להורדת מסים; וגם מחברים אחרים, שציפו לבונוס, ולו מצומק, אחרי כמה שנות מצוקה שהיו נחלת הקיבוץ.
"האדים המורעלים שעלו במדמנה הקיבוצית בגלל הפנייה לרשם, קדחו עוד חור בשכבת האוזון הקיבוצית", ממשיכה קוגן בתיאור הציורי. "הלחש שדלף מישיבות ההנהלה החברתית, שהכול נעצר 'בגלל הפנייה לרשם', רעם בכל חדר. על רקע זה, הייתה מטרת המפגש והמצגת, כדברי ההנהלה: לפתוח בשיחה חופשית בעקבות האנרגיות השליליות של הפנסיה".
במצגת המושקעת, בין גרפים וחצים, רצו הספינים חופשי-חופשי. בין שלל מודלים ומספרים, חזו הגמלאים כיצד יתנפח בשנים הקרובות הסכום המגיע להם. אכן, חזיונות מעניינים, בעיקר לאנשים בני 80 פלוס, שיש להם כל הזמן שבעולם להתענג עליהם. "ובין לבין, כנהוג בקיבוץ עם הרבה אנשי עקרונות, במקום לדבר על העיקר, פתחו נטורי הקרתא לשלמות הקיבוץ בהתקפה מרוכזת על הפנסיונרים המורדים שהעזו לפנות לרשם האגודות בעניינם. איך ייתכן שבקיבוץ עם דשא כה ירוק, כפי שהשתקף מהמצגת, יהיו כאלה שידרכו עליו בעזות מצח?" מתארת קוגן בלשונה הציורית.
הפנייה כונתה, למשל, על-ידי עמודי התווך האידיאולוגיים של הקיבוץ, כ"פגיעה אישית". בהמשך הוגדרה מטרתה: "להשחיר את פניו של הקיבוץ", ולקינוח הוכרז בפאתוס: "יריתם ברגלו של הקיבוץ". וכצפוי בנאומים קורעי דיסידנטים, עוד מתקופת הפילוג של מוישה סנה, הם נחתמו בקריאה נרגשת ל"דיאלוג יותר חברי" (משמע: אל תעשו גלים במדמנה).
ותיקים אחרים, בזעם נוסח זאוס מהאולימפוס, הטיחו כלפי הסוררים: "האם שכחתם מה שהיה פעם? האם למישהו כאן שהחליט על הפנסיה היו כוונות זדון? שכחתם שפעם קיבלנו 100 ש"ח בחודש?!" אכן מילים כדרבנות על רגעים היסטוריים מעבר של רזון כלכלי. קולות הוותיקים שומרי חומות הקיבוץ וקורעי צורתם של הפונים לרשם, המחישו שכל הסיפור על "קיבוץ אחד הרמוני חברתי ומאוחד" הוא סתם פסאדה. במיוחד אצל הוותיקים, אשר על-פי ההתייחסות לכל עניין הפנסיה הם מתחלקים באופן חד וצורב בין אלה שיש להם ואלה שאין להם. לא צריך להיות אנתרופולוג מוסמך בשביל לקרוא את המפה.
אלה שיש להם רואים בפנייה לגורם חוץ לבדיקת התנהלות הקיבוץ איום על עצם שלמותו כקהילה עליזה ותומכת. בהתייחסותם זו הם משמשים משענת קנה איתן למגזר השני של הקיבוץ, החושש שמא פנסיה גבוהה תפגע בהפחתת המסים ותהווה נטל חברתי מעיק. אלה שאין להם, רואים שאין שום סיכוי שמבפנים יבוא תיקון למצב. רק דאוס-אקס-מכינה, הרשם או הבג"ץ, מי שיבוא קודם - ינחת ויגיד מה צודק. זה כל הסיפור.
