מאמר
אלצהיימר ואינטימיות
חולי אלצהיימר שמנהלים חיים מיניים וזוגיים, מתחזקים ומתמודדים עם המחלה בצורה טובה יותר.
חולי אלצהיימר שמנהלים חיים מיניים וזוגיים, מתחזקים ומתמודדים עם המחלה בצורה טובה יותר.
הצורך באינטימיות קיים בכל גיל או מצב גופני והסובלים ממחלת האלצהיימר אינם יוצאים מן הכלל, אומרת ד"ר בלוקמן-מייקלמן. על פי הערכות עדכניות, שכיחות מחלת האלצהיימר או סוגים אחרים של דמנטיה, עלתה מ-2% בקרב בני ה-65-69 ל-40% בבני ה-85 ומעלה.
ד"ר בלוקמן-מייקלמן מונה מספר נקודות חשובות בזוגיות ובמיניות של חולי אלצהיימר:
1. התאמת צרכים - השינוי המהותי בתכיפות המגעים עשוי ליצור קונפליקט ובלבול בין החולים ובני זוגם. מצד אחד, המחלה עשויה להביא עמה עלייה מסוימת בצרכים מיניים: כ-14 אחוזים מחולי האלצהיימר הוגדרו על ידי בני זוגם כמשופעי ליבידו. מאידך גיסא, עלולה לחול ירידה בליבידו כתוצאה מדיכאון. כ-23 אחוזים דיווחו על אפתיות מינית. טיפול תרופתי בתסמיני הדיכאון ישפר את הליבידו.
בכל מקרה חשוב לזכור:
- הצורך במיניות איננו נעלם עם הופעת הדמנטיה.
- לא כל החולים הדמנטיים הם מעל גיל 65.
- לא כל חולי אלצהיימר או דמנטיה הם הטרוסקסואלים.
- לא כל החולים מעוניינים במגע מיני.
- חולים המנהלים חיים מיניים וזוגיים עם בני זוגם, מתחזקים ומתמודדים עם המחלה בצורה טובה יותר.
קישורים נוספים:



